הפוסט הזה נכתב ביום רביעי, 30/4/08, 22:56
20 תגובות היו עליו בבלוג ב- cafe themarker – לא על הידע לבדו
כשמציגים פרוייקט ניהול ידע, או יותר נכון כשמדברים על התוצר – פורטל / אתר אינטרנט פנים ארגוני כולם מתלהבים.
מקום אחד בו ירוכז כל הידע המקצועי
מקום אחד בו העובדים יוכלו להתעדכן בכל מה חדש
נשמע טוב?!
ואז כל אחד עוד מוסיף:
"הכל צריך להיות שם – גם שיווק, גם מכירות, גם ידע מקצועי, גם תיפעול וגם וגם וגם…."
"זה צריך להיות אינטואיטיבי וידידותי למשתמש"
"ממוקד ומתומצת"
ותמיד יש את מי שיגיד – "לפרסם את ימי ההולדת…"
" או בלי תמונות אף אחד לא יכנס"
במצב האידיאלי הזה כולם רוצים –
המנהלים הבכירים, רואים את התועלות ואומרים כן אני רוצה
המשתמשים, רואים בדימיונם את התועלות ואומרים בהחלט כן.
אז הכל מעולה – כולם רוצים, כולם שמחים, אז איפה הבעיה???
מתחילים בפרוייקט, עושים אבחון של הצרכים, מיפוי של הנושאים.
רואים שהולכים להיות שם הרבה מאוד נושאים – שכולם בבאלאגן ארגוני, מפוזרים להם קצת פה וקצת שם וחלק בשום מקום.
ואז מתחילים ליפול אסימונים – מישהו יצטרך לעבוד כדי לארגן את הידע הזה.
מישהו צריך לקחת על עצמו את האחריות על הפרוייקט.
מישהו צריך להגיד – אני משקיע בזה משאבים.
המישהו הזה צריך להיות מתוך המחלקות העסקיות ובעל ידע מקצועי ברמה מסויימת.
ושוב אנו נכנסים לסיחרור שכל ארגון נמצא בו – יותר מידי משימות, פחות מידי משאבים
איך בכלל נצליח לגייס משאבים? אין תקציב למישהו שכל משרתו תהיה לעדכן את האתר.
אז מנהלים יקרים – כשאתם אומרים בתחילת הדרך – אני רוצה
האם אתם גם זוכרים שזה אומר – אני מוכן לשלם על זה. אני מוכן להקצות לזה משאבים.
הדברים לא קוראים מעצם, ולא נוצר לנו פיתאום עולם שלם של ידע חדש מעודכן ורלוונטי אם לא יקדישו את הזמן ליצירתו, ארגונו, והטמעתו.
אם לא יהיה מישהו שיקח אחריות, יקדם את הנושא מתוך היחידה העסקית – הסיכוי ליצור משהו משמעותי ורלוונטי הוא קטן עד בלתי אפשרי.
לחצו לקריאת 20 תגובות
