מי אני?

הילה אלתר, בת 45 ואמא לשלושה מתבגרים מקסימים (ברוב הזמן לפחות….)
גרה בחריש ועובדת ברמת הנדיב כרכזת רווחה וחווית עובד.

הבית שגדלתי, בחיפה, היה של אמא קיבוצניקית עם סיפורים על לינה משותפת ואבא עירוני. תמיד חלמתי לחיות בקיבוץ, זה אולי הרצון הקהילתי המוקדם ביותר שלי.
כשגדלתי עברתי לא מעט מקומות מגורים, אחד מהם הוא מושב מי עמי, קהילה קטנה,  שם גיליתי את הקסם שבחיי קהילה וגם לא מעט קשיים.

את חיי המקצועיים התחלתי בעולם האמנות, שם למדתי צילום ועבדתי מספר שנים בתחום של עיבוד דיגיטלי. בהמשך התרחקתי מעולם האמנות ועברתי לתחום של ניהול פרויקטים.
במסגרת העבודה הנוכחית שלי ברמת הנדיב, לקחתי חלק בפרוייקט שנקרא: השותפות לקיימות אזורית, בפרויקט זה נחשפתי לצורות שונות של עבודה שיתופית ועבודה עם הקהילה. גיליתי את היתרונות העצומים ואת המורכבויות של עבודה מסוג זה.
כיום בתפקיד הנוכחי שלי אני אחראית על רווחת עובדי החברה (כ – 60 עובדים, צוות מגוון ביותר), המתנדבים שלנו (כ – 60 נוספים, בעיקר מהגיל השלישי) ופרויקט של העסקת נוער בסיכון. הרצון שלי, הוא לייצר בכל אחת מהקבוצות האלו תחושה קהילתית ולהגביר את תחושת השייכות. קהילה בה יש יחס לפרט והצרכים האישיים ולכלל כדי לייצר הלך רוח ארגוני ולהגביר את תחושת השייכות ושביעות הרצון. אתגר נוסף הוא לייצר קהילה נוספת אשר מאחדת את 3 אלו ויוצרת את האורגניזם הארגוני והשלם שלנו.
אני מאמינה שקהילתיות ועבודה שיתופית הן העתיד!